פסק-דין בתיק ת"ק 59493-05-12

1.         בפני תביעה שעניינה גבייה ביתר על ידי חברת תקשורת.

2.         התובעת טענה כי בינה לבין הנתבעת נערכה ביום 5.9.11 עסקה טלפונית בה סוכמו פרטי חבילת התקשרות (להלן: " עסקת המכירה"). המכשיר נשלח למחרת לביתה של התובעת שם נמסר לאימה שחתמה על ההסכם שמסר לה השליח (להלן: " ההסכם"). לטענת התובעת, פרטי ההסכם היו שונים מפרטי ההסכם שנקבעו בעסקת המכירה הטלפונית. לאחר חודשיים גילתה התובעת לתדהמתה כי היא מחויבת ביתר בשונה מהסכום שנקבע בעסקת המכירה הטלפונית. התובעת ערכה שיחות רבות לנתבעת בהן ביקשה לשמוע הקלטת השיחה ונאמר לה ע"י מספר נציגים כי האזינו לשיחה ואכן לא נאמר לה דבר על מנגנון זיכוי בעבור שימוש שרק בכפוף לו מתקבלת ההטבה. ברם, הנציגים טענו כי הנתבעת אינה יכולה לעמוד במחיר שהוצע במסגרת עסקת המכירה הטלפונית והציעו לה חבילה חדשה וזיכוי חלקי. לאחר מכן הוצע לה ביטול העסקה אך הנתבעת חזרה ממנה בטענה כי התובעת חתמה על הסכם בכתב.

התובעת טוענת כי למרות פניות חוזרות ונשנות עד היום לא הועברה אליה שיחת המכירה המהווה חוזה לכל דבר ועניין. התובעת מודה כי אימה חתמה על מסמך שהוגש לה ע"י השליח וזאת על מנת לקבל את המכשיר אך האם לא ביצעה את העסקה עם הנתבעת. התובעת טוענת כי שליחת מסמכים לחתימה השונים מהסיכום הטלפוני שהושג בין הצדדים מהווה הטעיה המנוגדת לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981. התובעת טוענת כי שיחת המכירה מצויה בחזקת ובשליטת הנתבעת ומעבירה אליה את נטל ההוכחה.

התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לעמוד בהסכם שנקבע עימה ביום 5.9.11 ולהשיב לתובעת את כל הסכומים שנגבו ממנה שלא כדין עד היום ואשר ממשיכים להגבות ממנה עד למשפט. בנוסף, עתרה לחייב הנתבעת בתשלום בגין הפרה יסודית של תנאי החוזה ועוגמת נפש בסך של 4,000 ש"ח.

3.         מנגד טענה הנתבעת כי התובעת התקשרה ביום 5.9.11 בהסכם לאספקת שירותים סלולאריים במסגרת תוכנית "ספטמבר חם" כאשר כל פרטי העסקה צוינו מפורשות בהסכם שנחתם ע"י אם התובעת וזאת בהרשאתה של התובעת כפי שהיא עצמה מודה בהודאת בעל דין ועל כן קיים לתובעת אשם תורם. בנוסף, היה באפשרות התובעת לעיין בהסכם לאחר חתימתו ע"י האם ולבטל העסקה בתוך 14 יום, אך התובעת שהיא עו"ד במקצועה פנתה לנתבעת לראשונה לאחר חודשיים ומכאן שכל טענותיה, הן טענות בעל פה כנגד הסכם בכתב, ולכל היותר מדובר בטעות "בכדאיות העסקה" שאינה מעניקה סעד של ביטול. הנתבעת טענה כי רכישת המכשיר נעשתה במנגנון חיוב זיכוי הנהוג בחברתה באופן שהזיכוי מתקבל רק בכפוף לשימוש מסוים במכשיר. הנתבעת טוענת כי במידה והתובעת לא עמדה בתנאי ההסכם לרבות עשיית שימוש מינימאלי במכשיר, אין לה להלין אלא על עצמה אם באותו חודש לא קיבלה את הזיכוי המוסכם. הנתבעת מכחישה כי הוסכם על הפסקת הגבייה בגין המכשיר הישן והדבר אף כתוב מפורשות בהסכם ההתקשרות החתום. הנתבעת מכחישה כי נציגיה הודו בפני התובעת כי אכן בשיחה לא נאמר דבר בנוגע לרף זיכוי. הנתבעת טענה כי אחראי פניות הציבור של הנתבעת, הבהיר לתובעת כי קיימת התאמה מלאה בין מה שהובטח לה בפועל לבין מה שעודכן, והוצע לתובעת לבטל העסקה אך היא סירבה. הנתבעת טענה כי השיחה אותרה כאשר היא קטועה ובלתי ברורה אך רק חלק מהשיחות מוקלטות ונשמרות לזמן קצר בלבד. הנתבעת טוענת כי סכום התביעה לרבות עוגמת הנפש נעדר כל תימוכין לעצם קיומו / סכומו.

4.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו:

ביום 5.9.11 נערכה עסקת מכירה טלפונית בין התובעת לבין הנתבעת. ביום 26.8.11 שלחה התובעת דואר אלקטרוני לנתבעת ובו ציינה כי היא מבקשת להתנתק מהחברה מהטעם שהיא רוצה לשדרג את מכשיר הטלפון שבידה, אך ההצעות שקיבלה גבוהות מההצעה שקיבל אחיה ברשת אחרת: מכשיר סמסונג גלקסי S + 400 דקות שיחה + 400 SMS + גלישה חופשית באינטרנט, כל זאת במחיר של 159 ש"ח.

ביום 5.9.11 פנתה לתובעת נציגת שימור לקוחות מטעם הנתבעת ובוצעה עסקת מכירה.

לטענת התובעת סוכמה עסקה טלפונית כדלקמן: מכשיר סמסונג גלקסי2S +400 דקות שיחה + 400 SMS + גלישה חופשת באינטנרט. כל זאת תמורת הסך של 149 ש"ח לחודש בשנה הראשונה ותמורת סך של 169 ש"ח החל מהשנה השנייה. בנוסף, תופסק הגבייה בסך 14.90 בגין מכשיר ישן.

התובעת טוענת כי סוכם ששליח ימסור המכשיר למחרת לאמה של התובעת, שכן התובעת בעבודה.

ביום 6.9.11 נמסר המכשיר לאם התובעת ואין חולק כי חתמה על ההסכם שנמסר לה ע"י השליח.

בהסכם נקבע כדלקמן: 139.90 בעבור מכשיר, זיכוי חודשי בכפוף לשימוש מוסכם 119.90 ש"ח, תשלום חודשי קבוע 179 ש"ח, חבילת גלישה 30 ש"ח, זיכוי חודשי שדרוג 40 ש"ח. סה"כ 169 ש"ח לחודש.

התובעת טוענת כי בחשבונית הראשונה 15.9.11-14.10.11 חויב החשבון ב 156 ש"ח ולפיכך חשבה שהכל תקין. התובעת לא הבחינה בכך שבהמשך נרשם "בנוסף יחוייב חשבונך בסך של 154 ש"ח. אך בחשבונית השנייה, נדהמה לגלות כי מחויבת מידי חודש בסך 300 ש"ח בניגוד לעסקה הטלפונית.

ביום 9.11.11 פנתה טלפונית לחברה שוחחה עם שני נציגים וביקשה לבדוק את שיחה המכירה ולא נענתה. בהמשך התקשרה נציגה שלישית שהבטיחה לבדוק את תוכן השיחה ולחזור אך לא עשתה כן.

ביום 25.11.11 התקשרה שוב ולטענתה נאמר לה כי השיחה אותרה חלקית וכי לא ניתן ללמוד מההקלטה מהן ההסכמות. התובעת ביקשה להעביר השיחה למנהלת שביקשה לחזור אליה עם תשובה בתוך 5 ימים.

ביום 30.11.11 המנהלת לירז לוי חזרה אליה והציעה לתובעת חבילה חדשה, כששאלה מה לגבי ההקלטה, נאמר לה, כך לטענת התובעת, כי השיחה אותרה ואכן לא נאמר לה בשיחה דבר על רף זיכוי, אך כעת כשהיא יודעת, יש להכין לה חבילה חדשה. התובעת ביקשה את התנאים שהובטחו לה והמנהלת הציעה לה זיכוי בן 119 ש"ח בגין חודשיים. התובעת טענה כי עד כה גבו ממנה סכום שלא כדין גבוה מזה, השיחה התנתקה והמנהלת לא חזרה אליה.

ביום 3.12.11 שלחה התובעת דואר אלקטרוני לנתבעת בו פירטה השתלשלות העניינים ודרשה זיכוי.

ביום 14.12.11 התקשר הנציג שי נהיר, אחראי פניות הציבור של הנתבעת, שטען כי הנתבעת אינה יכולה לעמוד בסכום של 149ש"ח והציע לתובעת לבטל העסקה וזיכוי בגין ארבעה חודשים רטרואקטיבית על המכשיר. התובעת ביקשה זאת בכתב. אך, לאחר מספר דקות התקשר שוב הנציג וטען כי לא מאשרים ביטול מאחר והתובעת חתמה על העסקה. התובעת ביקשה תשובה בכתב.

ביום 27.12.11 שלחה התובעת דואר אלקטרוני לנתבעת בו ביקשה תשובה בכתב והעתקי השיחות.